פעלים בע"מ נ' שפיר

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות, בתגובה ובתשובה לה, החלטתי להיעתר לבקשה.

התובעת הינה חברה בע"מ ומשכך חלה בענייננו הוראת סעיף 353א לחוק החברות.

הכלל הנגזר מהוראת סעיף זה הינו כי חברה התובעת מחויבת להפקיד, לפי בקשת הנתבע, ערובה להוצאות, אלא אם עמדה החברה בנטל להוכיח כי נסיבות העניין או יכולתה הכלכלית מצדיקות להימנע מהטלת ערובה.

על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה ואולם, בכך לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו.

הנה כי כן, סעיף 353 א קובע חזקה לפיה יש לחייב חברה בהפקדת ערובה להוצאות כאשר הנטל לסתירת חזקה זו מוטל על כתפי החברה התובעת. הנטל הרובץ על כתפי החברה התובעת להוכיח את יכולתה הכלכלית ולהראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה.

(ראה לעניין זה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ. בנק הפועלים בע"מ).

בענייננו, לא עמדה המשיבה התובעת בנטל להוכחת מצבה הכלכלי. המשיבה הסתפקה בטענות כלליות וסתמיות לפיהן מצבה הכלכלי טוב. באסמכתאות שצירפה המשיבה לתגובה אין כדי להועיל שכן לא ניתן ללמוד מהן דבר וחצי דבר על יכולתה הכלכלית של המשיבה.

המשיבה לא צירפה כל מסמך אשר יש בו כדי להעיד על נכסים שברשותה, על מצבה הפיננסי וכיוצ"ב. כך למשל, לא צורפו מאזני החברה, דוחות מאת רואה החשבון של החברה, מסמכים המעידים על נכסיה וכיוצ"ב.

יתרה מכך, המשיבה מודה כי מצבה הכלכלי עד לפני כשלוש שנים לטענתה, היה בכי רע שכן המשיבה נדרשה להגיש בקשה לפטור מאגרת בית משפט. ואולם, לטענתה, מאז השתפר מצבה הפיננסי ואף הוסרו שיעבודים מנכסיה. ואולם, טענות אלו נטענו בעלמא בלבד ומבלי שהוצגה ולו בדל ראיה להוכחתן. לא למותר לציין כי המשיבה אף מודה בטענת המבקשת לפיה בעל המניות ומנהל החברה מצוי בהליך פשיטת רגל ואולם, לטענתה, אין לך כל קשר לפעילותה של החברה.

די באמור לעיל על מנת לקבוע כי המשיבה לא הרימה הנטל להוכחת מצבה הכלכלי. מעבר לכך, לא שוכנעתי כי קיימות בענייננו נסיבות בגינן לא מוצדק לחייב המשיבה בהפקדת הערובה.

לעניין סיכויי ההליך, כבר נפסק כי שאלת סיכויי ההליך גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. ככלל בחינת סיכויי ההליך תיעשה מקום בו מדובר בסיכויי הליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד. כך למשל, ישקול בית המשפט שלא לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להוצאות, על אף מצבה הכלכלי, וזאת מקום בו סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, וההיפך.

בענייננו, בחינת סיכויי ההליך מעידה ביתר שאת על הצורך בחיוב המשיבה בהפקדת הערובה. עסקינן בתביעה אשר על פי שיטת המשיבה עצמה הוגשה על סף ההתיישנות, וממילא נגועה בשיהוי ניכר ביותר. מעבר לכך כי עיון בטענות הצדדים ובתכתובות שצורפו מעלה כי עילת התביעה בעייתית, הרי שאף מסכום התביעה ואופן כימותה יש כדי ללמד על סיכוייה הנמוכים.

התביעה הוגשה על סך של 18,914 ₪ כאשר קרן החוב הינה בסך של 2,787 ₪ בלבד. עיקר סכומה של התביעה הינה בגין נזקים באובדן הכנסות כתוצאה מהיעדר כסף בקופת התובעת, כסף הנדרש למימון השוטף של פעילותה העסקית והכלכלית, ונזק ששיעורו כאובדן הרווח למימון הוצאות הריבית המיותרות.

יוער כי די בפירוט רכיבי התביעה כאמור לעיל על מנת ללמוד על מצבה הכלכלי של המשיבה.

נוכח האמור לעיל, יש מקום לחייב המשיבה התובעת בהפקדת ערובה להוצאות.

לאחר ששקלתי מכלול השיקולים ביחס לקביעת גובה הערובה ובשים לב לסיכוייה הלכאוריים של התביעה כפי שפורט לעיל, ולכך כי המבקש נדרש ליטול ייצוג משפטי ולחלוף הזמן מאז קמה עילת התביעה ועד להגשתה, אני מעמידה את גובה הערובה על סך של 7,000 ₪.

הסכום יופקד בקופת בית המשפט בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה. לא יופקד הסכום כאמור,

תמחק התביעה.

ניתנת ארכה להגשת כתב ההגנה עד 30 יום לאחר הודעת המשיבה על הפקדת הכספים בקופת בית המשפט.